פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' אזני ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 29.7.2010 בחנייה של בניין ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

אין חולק כי התרחשה התאונה, וכי הנתבע הוא זה שפגע עם רכבו ברכב התובעת, אך יש חולק באשר לנזקים הנטענים.

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג רכב המבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד הנתבע בעל הרכב הפוגע (להלן: "הנתבע").

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, עת רכבה היה במצב של עמידה, פגע בו רכב הנתבע, וגרם לנזקים הנטענים, לפיכך מבקשת לקבל את התביעה במלואה.

לטענת הנתבע, הוא אכן מודה שפגע ברכב התובעת, שהרי הוא זה שהודיע לנהג הרכב על הפגיעה, אולם לשיטתו המדובר בפגיעה קלה, פגיעה שעלות תיקונה אינו יותר מ- 250 ₪.

בסיכומיו ציין כי לא היה מקום "לנפח" את התביעה ולבקש חוו"ד שמאי, וסבור כי אין מדובר בתביעה שהיה מקום לבררה בבית המשפט.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – האם אכן עסקינן בתביעה "שנופחה" על ידי התובעת – הן לעניין נזק והן לענין פנייה לשמאי?

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לקבל את מלוא התביעה, ולא מצאתי טעם של ממש בטענות הנתבע.

ובמה דברים אמורים:

העיד עת/1 כי המדובר בחניון המיועד לחניית רכב הנתבע, ורכב התובעת. כמו כן הוסיף שבמועד התאונה הנתבע התקשר אליו והודיע לו כי פגע ברכבו.

זאת ועוד, הפנה את בית המשפט לתמונות הנזק ברכב כפי שהדבר מצא ביטויו בתמונות הנזק ב- ת/2. ואמר (עמ' 2): "הייתה פגיעה בפח בצד התחתון של הרכב הייתה פגיעה באזור הגומי אשר נמצא בצד ימין של הרכב, הגומי יצא טיפה ממקומו, והיו פגיעות קלות בצד העליון הימני של הרכב".

כמו כן, העד בחקירתו הנגדית אישר כי המדובר בחניון כפי שהוצג בתרשים נ/1, ושהנסיעה שם היא במהירות נמוכה.

יתרה מכך, עת/1 שלל את טענתו של הנתבע כי היו פגיעות נוספות בצד שמאל של הרכב.

הנתבע אישר בעדותו כי פגע ברכב התובעת, שהתקשר ל- עת/1 וציין שהפגוש ברכב התובעת נפגע אך קלות.

הנתבע סבור כי המדובר בפגיעה שלא יותר מ- 250 ₪, וזאת על פי נסיון חייו. הגם, שטען כי הבין כי החליפו את הפגוש, אולם עתה התברר לו כי המדובר היה רק "בגומייה".